ספר המצוות, מצוות עשה קמ״ז

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Positive Commandments 146 ספר המצוות Positive Commandments 148 »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות שחיטה פי"א סמ"ג עשין סד טור י"ד סימן כח: לכסות א דם חיה ועוף בעפר דכתיב א ודיני הלכות שחיטה תמצא לקמן סימן קצז: ויקר' יז אשר יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו וכסהו בעפ' ודוקא כששוחטין אותו אבל אם נחרו או עקרו או נתנבל בידו פטור. והשוחט לחולה בשבת כגון חולה שיש בו סכנה. דאז מותר לשחוט בעבורו לכתחלה יכסה לאחר השבת ולא יכסה ברגל שלא יהיו מצות בזויות עליו. שחט ולא כסה וראה אחר חייב לכסו': אבל בעוד שהוא עסוק במצוה לא יכסה אחר ואם כסהו אחר חייב ליתן לו י' זהובים אע"פ שאין אנו דנין דיני קנסות מכל מקום אנו למידין כי לא טוב עשה וצריך לפייס חבירו. כסהו ונתגלה אינו חייב עוד לכסות. כסהו הרוח אין חייב לכסותו. אך אם נתגלה אחר כך חייב לכסו' שחט ונבלע הדם בקרק' אם רישומו ניכר חייב לכסותו ודם הניתז ושעל הסכין בזמן שיש דם אחר שמקיים בו מצות כיסוי אינו חייב לכסותו. אך אם אין שם דם אחר חייב לכסותו. וכששוחט הרבה עופו' ומביאין לו עוד עופות אם כשמביאים יש לפניו עוד עופות שלא נשחטו נפטר בברכה אחת אך אם גמר לשחוט כל שהיו לפניו והביאו לו אחרי' חייב לברך וכששוחט הרבה לא ידבר דברים בטלים שאינם מענייני שחיטה בנתיים כי נחלקו גדולים אם צריך לחזור ולברך משום דהוי היסח הדעת. אע"ג דמסתבר' דחייב לברך ואין חייב לכסות מ"מ אסור להכניס ראשו במחלוקת ולדבר לכתחיל' ועוד דאמרי' בפ' בתרא דיומא דכהן גדול לא היה קורא בב' ספרי תורות מפני שאז צריך לברך ברכה אחרת ואינ' צריכה והוה כעין ברכה לבטלה. במה מכסין בעפר בסיד בגפסיס ובזבל הדק ובחול הדק שאין היוצר צריך לכתשו ובשחיק' אבניה ובנסור' של חרשים ובנעורת של פשתן ובאבנים ובלבינה ומגופה שכתשם. ובאפר. ובעפרו' זהב וצריך ליתן עפר למעלה ועפר למטה שנאמר בעפר: ואין מכסין בקרקע לחה כדמשמע פרק אלו עוברים:

1 טור פתח ↗

הלכות כיסוי הדם השוחט חיה ועוף צריך לכסות דמו לא שנא צדן עתה ל"ש היו מזומנין בידו. ומברך בא"י אקב"ו על כסוי דם בעפר וכתב בה"ג שמכסה ואח"כ מברך ואע"ג דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ה"מ בתחילת המצוה אבל זו סיום מצוה הוא ובאמצע מצוה אין ראוי לברך הילכך מברך על השחיטה קודם התחלת המצוה ועל הכיסוי אחר גמר המצוה וכתב א"א הרא"ש ז"ל ולא נהגו כן וכוי שהוא ספק חיה וכלאים הבא מבהמה וחיה צריך לכסות דמן אבל אין לברך עליהם מפני שהוא ספק ובעל העיטור כתב שמברכין עליהם ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל ואין שוחטין כוי בי"ט מפני שהוא ספק ואם שחטו אין מכסין את דמו ובלילה אם רישומו ניכר יכסנו ואין יכולים לקבל הדם בכלי לכסותו בלילה שאין שוחטין לתוך הכלים כיצד מכסין נותן עפר תיחוח למטה ועפר תיחוח למעלה וכתב בעל העיטור שצריך להזמינו למטה לשם כיסוי וא"א הרא"ש ז"ל כתב אין צריך ליתננו לשם כיסוי אלא אם מצא עפר תיחוח ושחט לתוכו שפיר דמי ומכסה בידו או בסכין או בכלי אחר אבל לא ברגלו שהוא דרך בזיון ומראה שהמצות בזויות עליו שחט ולא היה עפר למטה צריך לגרור הדם וליתנו בעפר תיחוח ולכסות עפר תיחוח עליו שחט ולא כיסה וראהו אחר חייב לכסות שמצות כיסוי היא כשאר מצות עשה שכל ישראל חייבין בהם אלא שהשוחט קודם לכל אדם הילכך אם קדמו אחר וכיסה חייב ליתן לו י' זהובים שכר ברכה שביטל ממנו אלא שאין גובין אותו בזמן הזה. שחט ק' חיות או ק' עופות או ששחט חיה ועוף במקום אחד כיסוי אחד לכולם. כבר כתבתי למעלה שאם סח בנתים שמכסה ומברך עליהם על דם שחיטה ששחט ויברך ברכת השחיטה על מה שישחוט ולא יברך על כיסוי דמה השוחט ונבלע דם בקרקע אם רישומו ניכר חייב לכסות ואם לאו פטור מלכסות כסהו הרוח פטור מלכסות חזר ונתגלה חייב לכסות כסהו עצמו וחזר ונתגלה אח"כ פטור מלכסות דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם חייב לכסות אין בו מראית דם פטור מלכסות ואין חילוק בין אם נפל דם בתוך מים או מים לתוך דם לעולם כשיש בו מראית דם חייב לכסות אע"פ שנדחה מכיסוי כשלא היה בו מראית דם כשחזר למראה דם חייב לכסות נתערב ביין אדום או בדם בהמה רואין היין ודם הבהמה כאילו הוא מים ואילו נתערב במים כשיעור יין הזה והיה בו מראית דם חייב לכסות כתב בעל העיטור מאן דשחט ציפרא או חיותא ושחט בהמה עלה פטור מלכסות בהמה ואח"כ היה חייב לכסות דם הניתז ושעל הסכין אם אין שם דם אחר חייב לכסותו אבל אם יש שם דם אחר א"צ לכסותו שאין צריך לכסות כל הדם לפיכך א"צ למצות ס"א להמתין עד שיצא כל הדם השוחט לחולה בשבת לא יכסה אפילו אם יש לו דקר נעוץ ובלילה אם רישומו ניכר יכסנו כל השוחט אפילו אינו צריך לו לאוכלו ואינו שוחט אלא מפני הדם שצריך לו חייב לכסותו כיצד יעשה נוחר או מעקר שלא חייבה תורה בכיסוי אלא בשוחט שחיטה הראויה הילכך השוחט הטרפה או השוחט ונתנבלה בידו פטור מלכסות לפיכך צריך לבדוק הסימנים והסכין קודם הכיסוי וכתב ב"ה השוחט חיה לא יכסה עד שיבדוק את הריאה שדינה כבהמה ומסתברא אם ישתכח סירכא דתליא בבדיקה כגון סכינא דחליש פומיה דלא בדקינן השתא אי נמי אומא לדופן מכסה בלא ברכה חש"ו ששחטו בינן לבין עצמם אין אחרים חייבין לכסותו ראו אחרים ששחטו כראוי חייבין לכסותו ומי שאין לו עפר לכסות לא ישחוט עד שיהיה לו עפר לכסות השוחט חיה ועוף ולא יצא מהן דם מותרין ואין מכסין אלא בעפר וכל הדברים שהזרעים הנזרעים בהם מצמיחין הם בכלל עפר ואם אינן מצמיחים אם נקראי' עפר מכסין בהם ואם לאו אין מכסין בהם לפיכך מכסין בזבל הדק וחול הדק מאד עד שאין היוצר צריך לכותשם כלל ובסיד ובחרסית ולבינה ומגופה של חרש שכתשן ובשחיקת אבנים ובשחיקת חרשים ובזהב שחוק ובנעורת של פשתן דקה ובנסורת של חרשים ובאוכלים או בגדים שרופים עד שנעשו עפר ובשיחור ובכחול ובנקרת הפסולים אבל אם כפה עליו כלי או כסהו באבנים אין זה כסוי לפיכך אין מכסין בזבל הגס ובחול הגס שהיוצר צריך לכותשן ולא בקמח וסובין ובמורסן ולא בשחיקת מתכות חוץ מבזהב שחוק וכ' הרשב"א בד"א שלא נשרפו אבל נשרפו חוזרין לעפר ומכסין בעפרן אין מכסין בעפר המדבר כתב בעל העיטור אין מכסין בכל דבר שיש בו ליחלוחית מים כגון מתונתא כתב בספרי ה"ר חזקיה ז"ל מי ששפך יכסה ואם ראהו אחר שלא כסה חייב לכסות ובמה ששפך יכסה שלא יכסה ברגלו שלא יהא המצות בזויות עליו ואם זה רצה לכסות וקדם אדם אחר וכסה חייב ליתן לו י' זהובים ומיהו אם עמד אחד לקרות בתורה ועומד אחר תחתיו אין לחייבו הי' זהובים דבקריאה כולם חייבים זה כמו זה ואפי' כהן ועמד ישראל תחתיו אין לחייבו בי' זהובים והא דאמרינן וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון אסמכתא בעלמא היא ולא גבינן מיניה בבי דינא ואפי' על הכיסוי לא גבינן מיניה בבי דינא בזמן הזה דבמילתא דלית בה חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו ואם נתנו לו בן למול וקדם אחר ומל אותו כמו כן אין מחייבין אותו דלא עבדינן שליחותייהו ועוד דהכא אפילו תפש מפקינן מיניה דכיון דענה אמן הא אמרינן ברכות נג: גדול העונה אמן יותר מן המברך ואם שמע ולא ענה איהו דאפסיד אנפשיה אבל אין לפוטרו מטעם שיתן לו תרנגולת לשחוט דזו היא מצוה אחרת ומצוה ראשונה הלכה לה ומעוות לא יוכל לתקון:

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

לכסות דם חיה ועוף, שנאמר: "ושפך, את דמו, וכיסהו, בעפר" ויקרא יז,יג.

1 היא שצונו לכסות דם חיה ועוף אחר שנשחטו. והוא אמרו יתעלה ושפך את דמו וכסהו בעפר. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ו מחולין. אחרי מות, קדושה הלכות שחיטה:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

אחל הלכות כיסוי הדםצוה א הקב״ה לכסות דם שחיטת חיה ועוף הנאכלין פרט לשוחט ונמצאת טריפה כדברי חכמים בפרק כיסוי הדם דף פ״ה שנאמר בפרשת אחרי איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוככם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר. ושנינו ב שם עוד השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור מלכסות. ושנינו שם דף פ״ו שחט חיה ועוף במקום אחד כיסוי אחד לכולן. וכן שחט מאה חיות או מאה עופות כיסוי אחד לכולן וחייב לברך על כיסוי הדם כך משמע שם בתוספת דברכות דף נ״ו ע״ב. כיסוי הדם נוהג במזומן ובשאינו מזומן כמו שדורש בת״כ אחרי פי״א. ובתלמוד שלנו לא נאמר אשר יצוד אלא בהווה דף פ״ג ופ״ד. שם והשוחט לחולה בשבת חייב לכסות אחר השבת, שם דף פ״ג וכלאים הבאה מבהמה וחיה מכסה ואינו מברך. והשוחטו בי״ט מכסה אותו לאחר י״ט, שם וכיסוי הדם נוהג בחולין אבל לא במוקדשין. ת״ר בדף פ״ז ושפך וכסה במה ששפך יכסה וזהו בסכין וה״ה בידו או בקיסם ובלבד שלא יכסה ברגל שלא יהא מצות בזויות עליו. ותניא שם ושפך וכסה מי ששפך יכסה מניין שאם שחט ולא כסה וראה אחר שחייב לכסות ת״ל ואומר לבני ישראל וגו׳ מצוה זו על כל ישראל. שם מעשה באחד ששפך ובא חבירו וכסה וחייבו ר״ג ליתן לו י׳ זהובים שכר ברכה שגזל לו, בתוס׳ שם ועכשיו בזמן הזה אין אנו נוהגין לגבו׳ שום קנס בח״ל כדאמרי׳ בב״ק דף פ״ד שבדבר שאין בו חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו מסקינן שם בדף פ״ז דלעיל כסהו ונתגלה אינו חייב לכסות פעם אחרת כסהו הרוח אינו חייב לכסות חזר ונתגלה אחר שכסהו הרוח חייב לכסות. שחט ונבלע הדם בקרקע אם רישומו ניכר חייב לכסות שנינו שם ובדף פ״ח דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות. א״ר יהודא אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל יש שם דם שלא הוא פטור מלכסות. פסק ר״ח בתו׳ שם בד״ה רבנן וכל רבותינו שוין בדבר שאע״פ שסובר רמי בר חמא בפרק זה בורר סנהדרין דף כ״ה ורבי ירמיה בגיטין דף ז׳ שאימתי שבמשנה בא לחלוק אין הלכה אלא כרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי שאומר בפ׳ חלון דף צ״א שכ״מ ששנה ר׳ יהודא במשנתינו אימתי בא לפרש במה לחלוק לפיכך יש לנו לומר שרבי יהודא במשנתינו זו לפרש דברי חכמים בא וכן הלכה כל הסוגיא בתוס׳ פרק כיסוי הדם דף פ״ז בד״ה ומכסין השוחט בהמה או חיות או עופות וסח בנתיים בדבר שאינו מענין השחיטה כתוב בספר התרומה שמסופק הוא אם יצטרך לחזור ולברך על השחיטה כמו בסח בין תפילין ש״י לתפילין ש״ר שחוזר ומברך שנים על ש״ר או שמא כמו שסח באמצע אכילתו אינו צריך לחזור ולברך המוציא במו כן כשסח בין שחיטת בהמה זו לשחיטת בהמה אחרת אינו צריך לחזור ולברך ומאחר שספק הוא אסור לדבר בנתיים כי לא ידע מה יעשה אחר כך. ובה״ג פסק שאם סח בין עוף לעוף מכסה אותו ששחט ואחר כך יברך וישחוט האחר ואין לנטות מקבלתם כל זמן שאין ראייה ברורה לסתור דבריהם ואפילו אם יתברר לנו שצריך לחזור ולברך אסור הוא לדבר מפני שמרבה על עצמו ברכה לבטלה ומטעם זה אנו אומרים בפרק הקומץ רבה מנחות דף ל״ו סח בין תפילין ש״י לתפילין ש״ר עבירה הוא בידו וחוזר עליה ממערכי המלחמה וכן בפרק בא לו שנינו דף ס״ח שנוטל כ״ג ס״ת וקורא בו אחרי מות ואך בעשור ובעשור שבחומש הפקודים קורין על פה. ומקשה בגמ׳ שם דף ע׳ ויביא ס״ת אחר ויקרא בו ומתרץ ריש לקיש מפני ברכה שאינה צריכה אמנם אם סח בנתים בדבר שהוא מעניין השחיטה כגון תן לי העוף או הסכין ודאי אין זה הפסק כמו שבארנו בהלכות ברכות בעניין ברכת המוציא, בפ׳ כיסוי הדם דף פ״ח במה מכסין בעפר ובגפסיס ובסיד פלשטיר בלעז ובזבל דק ובחול דק שאין היוצר צריך לכותשו ובשחיקת אבנים ובנסורה של חרשי׳ ובנעורה של פשתן דקה ובלבינים כתושה וחרסי׳ ומגופה שכתושה שכל אלו מין עפר הם כפה עליו כלי או כסהו באבנים אין זה כיסוי שנאמר וכסהו בעפר לפיכך אין מכסין בזבל הגס ובחול הגס וקמח וסובין ומורסן ושחיקת כלי מתכות לפי שאין אלו מין עפר חוץ משחיקת הזהב בלבד שמכסין בה אע״פ שאין מגדל צמחים לפי שנק׳ עפר שנאמר ועפרות זהב לו ונאמר עד אשר דק לעפר ובפ׳ אלו עוברים פסחים דף מ״ז אומר שקרקע לחה אינה ראויה לכיסוי והטעם מפני שנאמר אשר אם יוכל איש למנות עפר הארץ וכתיב מי מנה עפר יעקב דבר דק ונפרד שראוי למנות קרוי עפר. מכסין באפר בין אפר עצים בין אפר בגדים אפילו אפר בשר שנשרף שהרי נאמר מעפר שריפת החטאת דברי ב״ה בדף פ״ח דלעיל גרסינן בהשוחט דף ל״א ובביצה דף ז׳ אמר רבי זירא אמר רב וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר מלמד שצריך עפר למעלה ועפר למטה ועיקרי שאר הלכות כיסוי הדם שבארנו הם בפרק כיסוי הדם:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וּלְכַסּוֹת דָּם הַנּוֹבַע:

1 משנה תורה, הלכות שחיטה פתח ↗

מִצְוַת עֲשֵׂה לְכַסּוֹת דָּם שִׁחִיטַת חַיָּה טְהוֹרָה אוֹ עוֹף טָהוֹר שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יז יג "אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר". לְפִיכָךְ חַיָּב לְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיְּכַסֶּה בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל כִּסּוּי הַדָּם: כִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בִּמְזֻמָּן וּבְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן. לֹא נֶאֱמַר ויקרא יז יג "אֲשֶׁר יָצוּד" אֶלָּא בַּהוֹוֶה. וְנוֹהֵג בְּחֻלִּין וְלֹא בְּמֻקְדָּשִׁין. בֵּין קָדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ בֵּין קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. וְאִם עָבַר וּשְׁחָטָן אֵינוֹ חַיָּב לְכַסּוֹת אֶת דָּמָן: שָׁחַט חַיָּה וְעוֹף וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁן אוֹ הִקְדִּישׁ אֶת הַדָּם חַיָּב לְכַסּוֹת: כִּלְאַיִם הַבָּא מִבְּהֵמָה וְחַיָּה וְכֵן בְּרִיָּה שֶׁהִיא סְפֵק בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה צָרִיךְ לְכַסּוֹת וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ. הַשּׁוֹחֵט לְחוֹלֶה בְּשַׁבָּת חַיָּב לְכַסּוֹת לְאַחַר שַׁבָּת. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט סָפֵק אוֹ כִּלְאַיִם בְּיוֹם טוֹב מְכַסֶּה דָּמוֹ לְאַחַר יוֹם טוֹב: הַשּׁוֹחֵט עוֹפוֹת וּמִינֵי חַיָּה בְּמָקוֹם אֶחָד מְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחַת לְכֻלָּן וְכִסּוּי אֶחָד לְכֻלָּן: דָּם שֶׁנִּתְעָרֵב בַּמַּיִם אִם יֵשׁ בּוֹ מַרְאֵה דָּם חַיָּב לְכַסּוֹת וְאִם לָאו פָּטוּר. נִתְעָרֵב בְּיַיִן אוֹ בְּדַם בְּהֵמָה רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵם מַיִם. אִם אֶפְשָׁר שֶיֵרָאֶה מַרְאֵה הַדָּם שֶׁחַיָּב לְכַסּוֹתוֹ כְּשִׁעוּר זֶה אִלּוּ הָיָה מַיִם חַיָּב לְכַסּוֹת הַכּל וְאִם לָאו פָּטוּר: כִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה אֵינוֹ חַיָּב לְכַסּוֹתוֹ פַּעַם אַחֶרֶת. כִּסַּתְהוּ הָרוּחַ אֵינוֹ חַיָּב לְכַסּוֹת. חָזַר וְנִתְגַּלָּה אַחַר שֶׁכִּסַּתְהוּ הָרוּחַ חַיָּב לְכַסּוֹת: דָּם הַנִּתָּז וְשֶׁעַל הַסַּכִּין אִם אֵין שָׁם דָּם אֶלָּא הוּא חַיָּב לְכַסּוֹת: שָׁחַט וְנִבְלַע הַדָּם בַּקַּרְקַע אִם רִשּׁוּמוֹ נִכָּר חַיָּב לְכַסּוֹת. וְאִם לָאו הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁכִּסַּתְהוּ הָרוּחַ וּפָטוּר מִלְּכַסּוֹת: אֵין חַיָּב בְּכִסּוּי אֶלָּא דָּם שְׁחִיטָה הָרְאוּיָה לַאֲכִילָה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יז יג "אֲשֶׁר יֵאָכֵל". לְפִיכָךְ הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצֵאת טְרֵפָה. אוֹ הַשּׁוֹחֵט חֻלִּין בַּעֲזָרָה. אוֹ הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וְעוֹף שֶׁנִּגְמַר דִּינָן לִסְקִילָה וְהַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְּיָדוֹ פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת. וְכֵן חֶרֶשׂ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁשָּׁחֲטוּ בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן פְּטוּרִין מִלְּכַסּוֹת דַּם שְׁחִיטָתָן: בַּמֶּה מְכַסִּין בְּסִיד וּבְגַפְסִית בְּזֶבֶל דַּק וּבְחוֹל דַּק שֶׁאֵין הַיּוֹצֵר צָרִיךְ לְכָתְשׁוֹ וּבִשְׁחִיקַת אֲבָנִים וַחֲרָשִׂים וּבִנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן דַּקָּה וּבִנְסֹרֶת חָרָשִׂים דַּקָּה וּבִלְבֵנָה וְחַרְסִית וּמְגוּפָה שֶׁכְּתָשָׁהּ שֶׁכָּל אֵלּוּ מִין עָפָר הֵן. אֲבָל אִם כָּפָה עָלָיו כְּלִי אוֹ כִּסָּהוּ בַּאֲבָנִים אֵין זֶה כִּסּוּי שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יז יג "בֶּעָפָר": לְפִיכָךְ אֵין מְכַסִּים בְּזֶבֶל גַּס וְחוֹל גַּס וְקֶמַח וְסֻבִּין וּמוֹרְסָן וּשְׁחִיקַת כְּלֵי מַתָּכוֹת לְפִי שֶׁאֵין אֵלּוּ מִין עָפָר. חוּץ מִשְּׁחִיקַת הַזָּהָב בִּלְבַד שֶׁמְּכַסִּין בָּהֶם מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרָא עָפָר שֶׁנֶּאֱמַר איוב כח ו "וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ" וְאוֹמֵר דברים ט כא "עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר": מְכַסִּין בְּשִׁחוֹר וְהוּא פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וּבְכוֹחַל וּבְנִקְרַת פְּסִילִים וּבְאֵפֶר בֵּין אֵפֶר עֵצִים בֵּין אֵפֶר בְּגָדִים אֲפִלּוּ אֵפֶר בָּשָׂר שֶׁנִּשְׂרַף שֶׁהֲרֵי כָּתוּב במדבר יט יז "מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת". וּמֻתָּר לְכַסּוֹת בְּעָפָר עִיר הַנִּדַּחַת: הַשּׁוֹחֵט צָרִיךְ לִתֵּן עָפָר לְמַטָּה וְאַחַר כָּךְ יִשְׁחֹט בּוֹ וְאַחַר כָּךְ יְכַסֶּה בְּעָפָר אֲבָל לֹא יִשְׁחֹט בִּכְלִי וִיכַסֶּה בְּעָפָר: וּמִי שֶׁשָּׁחַט הוּא יְכַסֶּה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יז יג "וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר". וְאִם לֹא כִּסָּהוּ וְרָאָהוּ אַחֵר חַיָּב לְכַסּוֹת שֶׁזּוֹ מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאֵינָהּ תְּלוּיָה בַּשּׁוֹחֵט לְבַד: וּכְשֶׁמְּכַסֶּה לֹא יְכַסֶּה בְּרַגְלוֹ אֶלָּא בְּיָדוֹ אוֹ בְּסַכִּין אוֹ בִּכְלִי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֹג בּוֹ מִנְהַג בִּזָּיוֹן וְיִהְיוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו. שֶׁאֵין הַכָּבוֹד לְעַצְמָן שֶׁל מִצְוֹת אֶלָּא לְמִי שֶׁצִּוָּה בָּהֶן בָּרוּךְ הוּא וְהִצִּילָנוּ מִלְּמַשֵּׁשׁ בַּחשֶׁךְ וְעָרַךְ אוֹתָנוּ נֵר לְיַשֵּׁר הַמַּעֲקַשִּׁים וְאוֹר לְהוֹרוֹת נְתִיבוֹת הַיּשֶׁר. וְכֵן הוּא אוֹמֵר תהילים קיט קה "נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי": נגמר ספר חמישי והוא ספר קדושה ומנין פרקיו שלשה וחמשים:הלכות איסורי ביאה שנים ועשרים פרקים, הלכות מאכלות אסורות שבעה עשר פרקים, הלכות שחיטה ארבעה עשר פרקים. ובכאן נשלם החלק השני, ה' במעגלי צדק ינחני.

« ספר המצוות Positive Commandments 146 ספר המצוות Positive Commandments 148 »